הבחירה
לכול אורכה המתפתל של דרך החכמה, יד הגורל בגדודיות חול רמזה לה את נתיבה. מישהו ביקש לסמן לה את דרכה אבל היא דווקא התעקשה לבחור בעצמה. בהתחלה היה זה תזמון רע. קוצים ודרדרים היו מנת חלקה. אז פגשה היא את סלע המחלוקת שבקיומה. הדרך הסתעפה ולבחירה היא נדרשה, או שלא. הוא דיבר על מחשבים והיא חיפשה את המהות במילים. איך תאיין הוראות אלגוריתמים ותהפכן לישים רוחניים? פרויקט חיים. היא בחרה.
לחופש נולדה
היא טרקה את הדלת, התעכבה עוד רגע דרוכה, וברגע הבא נעלמה בין ההמונים. הוא צפה בה מחלון חדרו שבקומה השנייה, עוקב אחרי צעדיה, מנסה לנחש לאן פניה. החתול שזינק לפתע מפח האשפה הסית את תשומת ליבו. היה זה הגורל ששיחק את משחקו. הסחה קלה בשנייה הנכונה, והיא שוב את החופש ידעה.
לעוף
היא עפה על גבי הקרוסלה, שם בגן מעל הים, מבקשת לשכוח את כל מה שאמה אמרה לה. קודם הן הלכו יחד, וכל אחת לחוד. היא עם חיוך ניצחון, אמה עם תחושת תבוסה וכיווץ בגרון. בתחילה היו אלו סיבובים איטיים, רגליה משוכות לצדדים וראשה בעננים. בהדרגה הגבירה את מהירות הדהירה, חצאיתה התנופפה וגופה, הרוח משכה. בין שמים וארץ מתעופפת ואת שכבות תודעתה מקלפת. כשחזרו, הניחה את ראשה על המיטה, מנסה להרגיע את הסחרחורת שערבלה את שיפולי ביטנה. אולם חזקים היו הם ממנה עד הקיאה את בני מעייה. איתם פלטה את כל גרסאותיה, ניקתה את עצמה מאשמה לא לה, ובחרה ביודעין להמשיך מעתה על פי דרכה. והיא בת חמש.
זרים
תחילה חלפה לה מותירה שובל של ריחות, פנים ואחוריים. זיכרון עמום. הטיסה ללונדון, נחיתת החרום… האם זו היא? הוא הגביר צעד, נצמד אל תנועתה וחום גופה. אל קצב רגליה ודופק ליבה. גם אז. עצרה. לרגע הסיטה אליו מבט, ועוד אחד, והמשיכה בדרכה. האם ימשיך לצידה לנשום את ריחה ולנוע בקצבה? האם יעצור את זרם מחשבותיה ויחזירה לרגע בודד בו שני זרים חלקו ערכת חמצן שהשיבה להם את רוחם? הוא פנה לדרכו נשאר רק עם זכרונו. בערב נשמעה דפיקה על דלת ביתו. שובל של ריחות מילא את ריאותיו.