הרוח המתגשמת בבריאה

"כל מי שמעורב ברצינות בחקר מדעי ישתכנע שיש רוח שמתגשמת בחוקי היקום"
אלברט איינשטיין

מה טיבה של הרוח? מהם מופעיה ומהם מקורותיה?

מדע הרוח שואף לחקור שאלות אלו. אך כיצד ייחקרו מופעים שאינם נגלים לחושים? –  מהם הכלים המחשבתיים שבהם נגלתה לפיזיקאים "רוח הרפאים" שבהתנהגות החלקיקים? כדי לחקור את מופעיה של הרוח נדרשת התבוננות מחשבתית ביחד עם התחדשות בדרכי המדידה המדעית.

המציאות המוכרת לנו מורכבת מישויות חומריות וישויות רוחניות. למשל, בעולם הפיזי החלקיקים המרכיבים את האטום הם ישויות חומריות, אך מהו כוח המשיכה הפועל עליהם? ומהם כוחות הטבע האחרים? – אלה הם ישויות רוחיות. כאלה הם גם חוקי הטבע  וחוקי המתמטיקה המתארים אותם.

הישויות הפיזיקליות ניתנות להגדרה על ידי ההכרה האנושית, אך הישויות הרוחניות – שאין להן קיום במימדי המרחב והזמן – הן ישויות אובייקטיביות שמעבר להכרתו של האדם.

ההבחנה בין מאפיינים שונים של ישויות בעולם מקבלת לראשונה תשומת לב על ידי אפלטון, שהבחין בין ישויות פיזיות הנתפסות על ידי החושים, לבין ישויות הנתפסות אך ורק על ידי התבונה הטהורה – הן האידיאות הנצחיות כמו "צדק" ו"יופי". האידיאות הנצחיות מוטבעות בנו באופן שמקדים לכל ניסיון הנעוץ בעולם החושים. הן אינן תלויות בהכרתו של האדם, או באי הכרתו אותן, ולפיכך הן אובייקטיביות.

עולם האידיאות של אפלטון הוא צורה מקבילה לעולם הישויות המתמטיות של פיתגורס. האמיתות המתמטיות אינן המצאה של בני אדם, אלא רק התגלית שלהם. המתמטיקה היא אוניברסאלית ומחוץ לזמן, וקיומה היא עובדה אובייקטיבית שלא תלויה באדם. המתמטיקה היא שפתו של היקום. המתמטיקה, כמו התודעה, היא ישות רוחית. כך גם חוקי הטבע.

האמונה בקיומם האובייקטיבי של חוקי הטבע מובילה למסקנה שקיימת איזו שהיא תבונה אובייקטיבית הטבועה בעולם, מעבר לתבונת האדם, המשמשת תשתית לקיומם של החוקים האלה. לא ניתן להתעלם מהתבונה השורה ביקום, ובקיומן של ישויות רוחיות הקשורות אליה.

מהו מקורן של הישויות הרוחיות?

הבריאה על פי המדע מקורה במפץ הגדול. מדענים מצביעים על התרחשותם של תהליכים פיזיקליים ביקום זמן קצר לאחר המפץ הגדול. הבריאה היא המעבר ממציאות שהיא כולה רוחית למציאות פיזית. הישויות הרוחיות אשר מילאו את המציאות שקדמה לבריאה, הן שיצרו את הישויות הפיזיות. התודעה הקוסמית בראה את העולם הפיזי, והותירה בה את חותמה. התודעה גלומה בכל אשר נברא.

בטרם המפץ הגדול שררה בחלל האינסופי אנרגיה ראשונית, שמכונה על ידי הסינים "הטאו", ונחשבת לכוח הבורא. מקורן של כול התופעות הוא באנרגיה הקוסמית הראשונית, המצויה בכל מקום וממלאת כל חלל. זרימתה ספירלית, היא מתרחבת ומתכווצת באופן קצבי, ונחשבת לכוח הפוטנציאלי הפועל לשינוי בעולם שבו כל הדברים וכל האירועים קשורים הדדית. חוקיה של האנרגיה הראשונית מקדימים את חוקי הפיזיקה של היקום הנברא, ותכונותיה מתקיימים בכול אשר נברא.

הישויות הפיזיות נוצרו מתוך האנרגיה הקוסמית. התנועה הספירלית של האנרגיה הלוהטת הביאה להתלכדות ודחיסות, באופן שחלק קטן ממנה הפך לגזים. בהמשכו של התהליך, חלק קטן מהגזים המשיך להתלכד ולהידחס לנוזלים, ובשלב מאוחר הרבה יותר, חלק קטן מהנוזלים הוסיף להתלכד ולהידחס והפך למוצקים. מכאן שכול הצורות הקיימות ביקום – החומריות, האורגניות והרוחניות – מקורם באותה אנרגיה ראשונית.

מרגע המפץ הגדול החלה האנרגיה להידחס ולהופיע בצורת חלקיקים חומריים, שהאינטראקציה ביניהם גרמה להופעת החומר הבונה את היקום. אולם, הפיכת האנרגיה לחומר התרחשה רק בחלק קטן מהאנרגיה הראשונית, רובה נותרה בצורתה המקורית – אנרגיה דינמית הממלאת כל חלל ביקום ומשתנה ללא הרף. מונחים מתחום האסטרופיזיקה, כמו אנרגיה אפלה וחומר אפל, מתייחסים לאותה אנרגיה ראשונית הממלאת את היקום.

השדה הקוסמי המשותף של כול הדברים יש בו כדי להסביר את התופעה הפיזיקלית המפתיעה, בה חלקיקים קוונטיים נפרדים, רחוקים זה מזה מרחק עצום, מסוגלים להפוך לשזורים ולקיים תקשורת מיידית. השזירה הופכת אותם למערכת אחת בלתי ניתנת להפרדה. החלקיקים מתנהגים בצורה מתואמת, כך שמדידות של תכונותיהם הפיזיקליות, המשנות אחת מהן, משפיעות באופן מיידי על אותה התכונה בחלקיק האחר.

היות כול הדברים קשורים בשדה האנרגיה הקוסמית, והיכולת של מוחנו להתחבר לשדה זה מהיותנו מאותו מקור, מסביר תופעות רבות של תקשורת על-חושית, כמו טלפתיה, צירופי מקרים ויכולות תקשור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *