האור בפינה
יש לי פינה מזהירה
נהרה חובקת סערה
כחול עמוק.
יש לי שחוק בלב
זיק אוהב
אלף שמשות.
יש לי אור נצחים
בוקע ערפילים
קודח להתיר המבוכים
כמה לפצח צפונים
אינו כלה.
מרחף על פני רקיעים
חומק מחורים שחורים
תר אחר האמת.
יש לי כמיהה
אל הבלתי ניתן להשגה
אל התמזגות עיוורת
חוצה גבולות.
יש בי תוגה
מהולה בתובנה
שוקקת אל האין.
יש בי געגוע
לבלתי ידוע
אשר אבד
עוד בטרם היה.
דבר לא הכין אותה להיעלמותו הפתאומית. ברגע הפך מנוכח מלא לנעדר. דממה ניחתה על שיחותיהם. הלילה כבה, המילים נדמו והפרחים קמלו. ובא הבוקר, והשעות נקפו, ואין מילה להתעטף בה. נדמו המילים החובקות, הצובעות את אורו של הבוקר באלף גוונים של אהבה.
לכול אורכה המתפתל של דרך החכמה, יד הגורל בגדודיות חול רמזה לה את נתיבה. מישהו ביקש לסמן לה את דרכה אבל היא דווקא התעקשה לבחור בעצמה.