בעקבות הרוח
האם ואיך אנחנו פוגשים את הרוח החמקמקה?
בשיר קצר, שפרץ מתוכי ברגע לא מוסבר, אני בוחנת את חוויית הנגיעה ברוח…
פאזל רוחני
יד נעלמה תעתעה בנו, קלפים טרפה לנו, פאזל מסתורי סוד הקיום האנושי…
חסד אלוהי
רגעים של חסד אלוהי, ניצוץ של אור חד פעמי, ואסער ימים רבים…
התגלות
יש רגעים נשגבים בהם נרקמים המקצבים, מתהוות ומתקבצות המילים, יש מאין. יש רגעים של התרוממות, התנתקות והתחברות. יחידים יזכו לזו ההתגלות, האחרים לא יבינו.
כמיהה
ככול שנוקפות השנים, יותר ויותר מתחדדת אצלי הכמיהה אל הנשגב האמיתי. לא משהו שניתן להסבירו במילים, אלא זה הנמצא במהות כול הדברים…
הקיום הכפול
כתבי, 'לכל הרוחות', את עצמך נאמר לי. ונזכרתי, שכבר ניסיתי.
חלפו עשרים שנה מאז נכתב השיר, והונח במגירה. ודבר לא השתנה…
אירועים מחוללי תודעה
היכן בתאי גופנו יכולים להתקיים אירועים מחוללי תודעה?
מחקרם המשותף של הפיזיקאי רוג'ר פנרוז (חתן פרס נובל) והנוירולוג סטיוארט המרוף הצביע על ייחודו של "איבר" חלבוני זעיר וחיוני בתא – הוא המיקרוטובול. המיקרוטובולים הם צינוריות חלבון המרשתות את תאי המוח, כמו גם את שאר תאי הגוף.
לטענת החוקרים, המבנה הזעיר והצינורי של המיקרוטובול מאפשר תנאים של בידוד סביבתי הנחוצים לתנודה או לאות אנרגטי כדי שישרוד בצורתו הקוונטית, כסופרפוזיציה של מצבים – התנאי ההכרחי להיווצרות התודעה.
בעקבות ה'אני'
האני, זרע הרוחי והקיום האלוהי באדם,
נוכחות חמקמקה ומפושטת, המופיעה ומתפוגגת.
הנקודה האינסופית בישות האנושית.
סוד הבריאה
בכול שנה היא פורצת בהפתעה, בעיצומו של קיץ לוהט, כשכול סביבתה שדופה.
מהיכן מגיעה התוכנית כולה, המגלה לה את סוד בריאתה ומנחה אותה אל יעודה?
תודעת גוף-נפש
האם מחשבה המבטאת אמונה יש בכוחה להשפיע על ריפויו של גופנו?
מה יודע על כך המדע?
בעוד שציפייה להתרחשות המאיימת על שלמות קיומנו, הפיזי או הרגשי, גוררת שרשרת תגובות גופניות הפוגעות בבריאותנו, ציפייה להתרחשות חיובית מובילה לרצף של אירועים מוחיים המתגמלים את הגוף ומאפשרים את ריפויו.