בין המרחב הפנימי של האדם לבין המרחב החיצוני האינסופי של היקום קיימת חסימה. היכולת שלנו לקלוט משהו מן האינסופיות הקוסמית, מוגבלת למה שפותחות בפנינו "שערי התודעה".
מה הם גבולות ההכרה ?
שערי ההכרה ושערי התודעה הם שני צידיו של מחסום המפריד בין המרחב הפנימי של האדם לבין המרחב החיצוני האינסופי של היקום. שערי ההכרה מכוונים לצידו הפנימי של המחסום ופונים אל מרחב ההכרה של האדם, על תהליכי התפיסה, השפה והחשיבה המתקיימים בו. שערי התודעה, לעומת זאת, הם אלה הפונים אל המרחב החיצוני המשיק לאינסופי ולמוחלט שמחוץ לתפיסה האנושית. הפונקציה המרכזית של המחסום היא להגן על האדם משפע המידע הקיים ביקום.
מחקרים מגלים שהנתונים המגיעים להכרתנו הם רק חלק קטן מהמציאות שמעבר למחסום התודעה. מחקרים מתחום מדעי המוח מאששים את אמירתו הידועה של אנרי ברגסון, הפילוסוף וחתן פרס נובל לספרות: "העין רואה רק את שהמוח מוכן להבין".
מחקר במכון וייצמן מגלה, כי בתהליך הראייה אנו נעשים מודעים לחומר התפיסתי רק לאחר מספר שלבים של עיבוד מוחי. כאשר אנחנו רואים עצם כלשהו, עדשת העין ממקדת את האור המגיע ממנו על גבי רקמה רגישה לאור, הממוקמת בחלקה האחורי של העין הקרויה רשתית. יחד עם זאת, היווצרותה של דמות העצם על גבי הרשתית לא מבטיחה כי אכן נראה אותה.
התהליך המורכב ממספר שלבים היררכיים שבהם מועברים האותות העצביים, שמקורם ברשתית, אל חלקי המוח האחראיים על תפקודי הראייה. המעבר לראייה מודעת מתחולל באזורים הגבוהים של המוח המגיבים רק למראה עצמים מובחנים, כמו פנים של בני אדם. המעבר לתפיסה מודעת לא מתחולל בהדרגה, אלא באחת, בדומה לפעילותו של מתג המפנה את המודעות לכיוונה של תפיסה אחת מתוך מספר אפשרויות. "מתג" מוחי זה מתנהג כמסנן אשר קובע איזה חומר ייכנס דרך שערי ההכרה ויעבור את מחסום המודעות.
מחקר המוח מכיר בקיומו של מחסום מוח אחר, מחסום פיזיולוגי המכונה "מחסום הדם". מדובר במבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי של מולקולות במטרה להגן על רקמות המוח מפני מזהמים.
בדומה למחסום הדם המגן על המוח מפני מזיקים ביולוגיים, ייתכן ואנחנו עדים למחסום מידע המגן על המוח מפני כניסתם של תכנים שאינם תואמים את דרגת התפתחותו של האדם, ועלולים להטות אותו ממסלול חייו הנוכחי ולאיים על הישרדותו.
האם אפשר לעקוף את מחסום המוח?
בתנאים מסוימים יש ביכולתו של המוח להיכנס למצבי תודעה החושפים בפניו מציאות אחרת. שימוש בסמים, היפנוזה, ראיה על-חושית, צום והפרעות פסיכוטיות. בכול המצבים האלה ועוד, בני אדם מדווחים על קיומה של מציאות אחרת.
מהי המציאות האחרת?
מחקר רציני על תפיסת המציאות האחרת בתנאים של נטילת סמים התבצע על ידי אלדוס האקסלי, סופר אנגלי בעל תהילה בינלאומית, אשר שם לו למטרה לחקור את שינויי התודעה בעקבות נטילת הסם מסקלין – חומר המצוי בקקטוס מסוג הפיוטה אשר שימש את השמאנים האינדיאנים במשך אלפי שנים בטקסי הדת שלהם. מחקריו של האקסלי נעשו בצורה מבוקרת, תוך התנסות אישית בסם ובשיתופם של חוקרים צופים ומתשאלים בזמן אמיתי.
בעקבות השימוש במסקלין, הגיע האקסלי למסקנה כי קיימת חוויית תודעה אחרת, הנחווית כמציאות המאחדת את כלל התודעות האפשריות, המתגלות כולן כאחת ברגע אחד. האקסלי מתאר את העולם האחר אליו הוכנס באמצעות המסקלין, כעולם הנמצא מחוצה לו, ושאפשר לראותו בעיניים פקוחות. העולם שצפה בו נחווה על ידו כמציאות אובייקטיבית שאינה נקלטת בתודעה הרגילה שלנו.
מחקרים מדעיים נוספים בחקר "המציאות האחרת" נעשו בתחום הפסיכיאטריה. פסיכיאטרים אשר נטלו מן הסם במינונים שונים, מתוך כוונה להבין טוב יותר את התהליכים הנפשיים המתרחשים בחוליהם, דיווחו על שינויים בתודעה הדומים לאלו המתרחשים בתופעת הסכיזופרניה.
מה מונע את חשיפתנו לפוטנציאל המלא של קיומנו, לתודעה השלמה?
האקסלי ושותפיו הסיקו שתפקידו של המוח ומערכת העצבים למנוע כניסתו של מידע שלא נחוץ להישרדותנו. קיים מחסום מוח שתפקידו לגונן עלינו מפני כמות מידע עודף לצורכנו ההישרדותיים על ידי מניעת כניסתו.
כל אחד מאיתנו מקושר פוטנציאלית עם התודעה האחדותית השלמה. אולם המרכיב החייתי בנו החותר להישרדות ביולוגית, מחייב מנגנון הפחתה, כך שרק טפטוף קל מן התודעה יורשה לעבור את מחסום המוח, שתפקידו לסנן את המידע החודר בעדו.
בדומה למחסום המונע מה"תת-מודע" להציף את התודעה המודעת שלנו, על מנת שנוכל לתפקד במציאות היומיומית, כך קיים מחסום המונע מאיתנו לחוות את ה"על-מודע", המציאות שמשהו ממנה נחווה על ידי האקסלי וחוקרים אחרים בנטילתם את המסקלין.
כדי להבטיח מודעות מופחתת למציאות, הומצאה השפה. השפה מאפשרת את התקשורת ואת החשיבה המילולית, אך בו בזמן, באמצעות המושגים תוחמת ומגבילה את תפישת החושים. התפישות שלנו את העולם החיצוני מונחות דרך קבע על ידי המושגים שבעזרתם אנחנו חושבים.
רוב האנשים רוב הזמן מכירים את המציאות על פי המוכתב על ידי מחסום המוח המפחית, המתקדש באמצעות השפה. אולם אנשים מסוימים נולדים עם יכולת מעקף של המחסום, אחרים מצליחים להשיג מעקף באופן זמני, בצורה ספונטנית או באמצעות אימון רוחי, ואחרים באמצעות סמים. דרך המעקף זורם מידע שונה מאד מאותו מידע תועלתני שנברר בקפידה, אשר התודעה האנושית מתייחסת אליו כאל תמונת המציאות השלמה.
אחד המנגנונים ליצירת מעקף הוא צום. המוח הוא איבר הזקוק, לצורך תפקודו, לרמה קבועה של גלוקוזה. על ידי הפחתה של כמות הסוכר הזמינה, מפחית הצום את יעילותו הביולוגית של המוח ומאפשר חדירה לחומר חסר ערך הישרדותי. מצב זה מייצר "ידע מעורפל" שבו נמזגים יחדיו חומרי תפיסה מובחנים עם חומרים לא מובחנים, המייצרים יחד מציאות הזייתית.
גורם נוסף המפחית את יעילותו של המחסום במוח, ומתיר את כניסתו של החומר חסר התועלת מהבחינה הביולוגית, הוא ריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני. הפסקה ממושכת של הנשימה מובילה לריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני, מצב בו ניתן לעקוף את מחסום המוח ולאפשר חדירתה של חוויה "אחרת", מעברה האחר של המציאות.