ימים של שבר חברתי עמוק, המדינה איבדה את דרכה ובניה זועקים – לאן פנינו?
יש להניח למחאות המרסקות ולהפנות משאבים לקידום פעילות שתעצב מחדש את פני המדינה הבאות. המבנה השלטוני הקיים אינו מתאים עוד להכיל את הניגודים הקיימים בחברה הישראלית, ועלינו להשקיע בבנייה של חברה ערכית חדשה.
לעניין זה אני מציעה לבחון את המודל שהוצע על ידי ד"ר רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה, בעקבות מלחמת העולם הראשונה (אז האנושות טרם הבשילה לאימוץ המודל, אולי העת לנו). המודל השלטוני שהציע שטיינר, המכונה "השילוש החברתי", מבוסס על מבנה בן שלוש מערכות ארגוניות מרכזיות ועצמאיות – תרבותית, כלכלית ומדינית – המונחות על ידי הערכים חרות, שוויון ואחווה.
המודל
שטיינר הציע להמיר את המבנה השלטוני הריכוזי, הכופה את עצמו על החינוך ומשתלט על הכלכלה, בגוף חברתי בעל שלושה איברים, כל איבר אחראי על תחום פעילות נפרד ועצמאי. שלושת האיברים הם: האיבר הכלכלי, האיבר התרבותי-רוחני והאיבר החוקתי-פוליטי. שלוש מערכות ארגוניות נפרדות, עצמאיות ואוטונומיות, החותרות, כול אחת, למימוש הערך הנכון לה: ערך האחווה במערכת הכלכלית, ערך החרות במערכת התרבותית-רוחנית, וערך השוויון במערכת החוקתית-פוליטית.
תנאי הכרחי להצלחת המבנה המשולש בהשגת יעדיו, הוא השמירה על עצמאותה של כל מערכת. כל עוד לא תתקיים ההפרדה הדרושה, נמצא את המרחב הפוליטי חונק את המרחב התרבותי ומשתלט על הכלכלי.
לכל איבר במבנה המשולש מרחב פעילות מוגדר:
האיבר הכלכלי – כלכלה של אחווה
החיים הכלכליים במציאות העכשווית נשלטים על ידי המרחב הפוליטי. הכוח "הון-שלטון" הוא תוצר של מערכת בה פוליטיקה וכלכלה מהוות גוף אחד. במבנה החברתי התלת-איברי המוצע, האיבר הכלכלי אחראי באופן בלעדי על הפעילות הכלכלית, והפרדה מלאה בין הניהול הכלכלי והפוליטי -מהווה תנאי הכרחי.
ניהול נכון של האיבר הכלכלי חייב להיות ניהול עצמי. רק נציגים מתוך העשייה הכלכלית, המכירים אותה מבפנים, יוכלו לנהל אותה היטב. נציגי היצרנים, הצרכנים והסוחרים הם אלו שידונו בשאלות הכלכליות, בצרכים ובמוצרים, בתהליכי הייצור ובהתנהלות השוק והמחירים. כול זאת מתוך שאיפה למצוא את האיזון בין צורכיהם ורצונותיהם של הקבוצות הכלכליות השונות.
האיבר התרבותי – חירות רוחנית
החיים התרבותיים כוללים את התחומים חינוך ואמנות, דת ומדע ורפואה על סוגיה. התרבות במיטבה מקדשת את חירות הפרט, חותרת לחשוף ולטפח את כישוריו, ומעודדת את הגשמתו הייחודית.
המבנה החברתי המוכר לנו מאפשר את התערבותם של פוליטיקאים בתכנים החינוכיים, ואלו מנצלים אותם לצורכיהם. כאשר החינוך והתרבות מושתתים על סדר היום של פוליטיקאים – לא מתקיימת חירות תרבותית ונמנעת התחדשות רוחנית. המרחב התרבותי מהווה תשתית לצמיחתם של רעיונות חדשים, לגילויים והמצאות אשר יזינו את המשכה של ההתפתחות האנושית.
האיבר הפוליטי – שוויון זכויות וחובות בפני החוק
האיבר הפוליטי הוא המבנה הארגוני בו מוגדרות הזכויות והחובות של האזרח ונקבעות מערכות החוק והמשפט. ייעודו לשמור ולהגן על כבוד האדם וזכויותיו מכל פגיעה העלולה לנבוע מהיחסים בין אדם לאדם, כולל פעילותם של שני המבנים האחרים.
המבנה הפוליטי אחראי על בנייתה של המערכת הארגונית, קביעת בעלי התפקיד בה, הגדרת מטרותיה ודרכי ניהולה. למבנה זה שייך כול שניתן לכלול במושג מדינת חוק. המרחב הפוליטי אין מקומו כמבנה-על המארגן את כל שאר הפעילויות, אלא כמרכיב אחד בלבד של הגוף החברתי שלצדו נמצאים הכלכלה והתרבות.
לסיכום,
חזון מסוג זה יכול להביא עמו תקווה, שכול כך בימים אלו חסרה, ועמה פעילות של התחדשות.
