לא ניתן להתעלם מהתבונה השורה ביקום ובקיומן של ישויות רוחיות הקשורות אליה. השאלה היא מה להן ולבריאה?
הבריאה, מהעמדה המדעית, מקורה במפץ הגדול. מדענים מצביעים על מקבץ של תהליכים פיזיקליים שהתרחשו ביקום זמן קצר לאחר המפץ, תהליכים המתארים את הבריאה. המעבר מאין ליש המתרחש בבריאה מוסבר בהיווצרותן של הישויות הפיזיקליות, מהישויות הרוחיות. הישויות הרוחיות אשר מילאו את המציאות שקדמה לבריאה, הן שיצרו את הישויות הפיזיקליות.

התבוננות סקרנית בנפלאות היקום חושפת קיומה של תודעה, כזו המנווטת את המציאות מתוך מחשבה וכוונה, והפיזיקה מספקת לנו עדויות לכך. מן המחקר המדעי אנו למדים, שאי שם בנבכי האטום רוחשת "רוח רפאים" שמתנהגת באורח מוזר המערער את כל הידוע לנו על המציאות. במציאות הממשית, שאינה נתפסת בחושינו אך מתגלה בניסויים מדעיים, כל דבר ביקום מחובר ומרושת במארג אנרגיה קוסמית. מכאן אפשר להניח כי ביקום שלושה מרחבי קיום: המרחב החומרי המוכר לנו, המרחב האנרגטי שגלומים בו אנרגיה ומידע, והמרחב הרוחי נושא המחשבה והכוונה.

היקום הוא יצירתה של המחשבה. המחשבה היוצרת, שממנה נבעה הבריאה, מצמיחה ללא הרף גיוון וחידושים, נביעה אינסופית של צורות ויצירות המחדשות את הבריאה. המחשבה האנושית, בחלקה מחשבה רוחית יוצרת, אך רובה מחשבה 'חומרית', כזו המשחזרת את הקיים. המחשבה הרוחית היא מחשבה פעילה ומקורית, חיה ובוראת, שיש בה חופש וגמישות היצירה. המחשבה החומרית, לעומתה, מאובנת, משכתבת את עצמה וחסרה דינמיות. תבניות מחשבה אלו מתפוררות ומוחלפות באחרות במהלך האבולוציה.