האם המים אוחזים בסודות קוסמיים מאז הבריאה? האם התודעה הקוסמית או האלוהות, או האחד שהוא "הכול", מתבטא בנפלאות הבריאה של המים? מחקרים של העת האחרונה מוכיחים שוב ושוב את המסתורין של המים, ואת העובדה הברורה − המים אוגרים מידע עצום באופן שמעורר פליאה ותהייה.
עליונותו של יסוד המים מוצגת כבר על ידי אבי הפילוסופים, תאלס איש מילטוס. תאלס, שתקופת פריחתו הייתה בסביבות 590 לפנה"ס, עסק באסטרונומיה, גיאומטריה ובקוסמולוגיה, ונחשב לראשון בין שבעת חכמי יוון. תאלס, אשר חיפש אחר המהות האחת, קבע כי המים הם המקור לכל הדברים והיסוד שמאחוריהם.
המים משמעותם חיים. האורגניזמים הראשונים התהוו במים, ולא ייתכנו חיים ללא מים. איך התהוו החיים? איזה מידע אגור במים היכול לספר לנו על סוד החיים? מהי התודעה המתגלה במים?
המים מכסים חלק ניכר מן היקום, ומחזור המים בטבע נושא עימו מידע רב. המים מהווים כ־ 70% מנפח גופו של האדם, והם נעים כשהם מעורבבים יחד עם נוזלי הגוף ובתוך התאים. מנקודת המבט של הפיזיקה והכימיה, המים מתנהגים באופן שונה במובהק מכול חומר אחר ביקום. מתוך כארבעים אנומליות של המים, האנומליה הידועה ביותר היא זו של התפשטות המים בקור והתרחבותם בחום.
בדרך כלל חומר נוטה להתכווץ עם ירידת הטמפרטורה שלו ולהתפשט עם עלייתה. לכן נפחם של רוב החומרים פוחת עם ירידת הטמפרטורה, וצפיפותם עולה. לכל חומר במצב נוזלי ישנה טמפרטורה אופיינית לו, שבה הוא קופא והופך מנוזל למוצק. גם לאחר הפיכתו למוצק ימשיך נפחו להצטמצם ככל שהטמפרטורה שלו תמשיך ותרד. המיוחד במים הוא שקירורם אכן גורם לצמצום נפחם, אך זאת רק עד לגבול של כ־ 4 מעלות צלזיוס. כאשר ממשיכים לקרר אותם מתחת ל־ 4 מעלות צלזיוס, חוזר הנפח וגדל, עד לקפיאתם והתמצקותם לקרח. הנפח עוד ממשיך לגדול עם הירידה בטמפרטורות מעבר לנקודת הקיפאון.
מחקרים מדעיים מהעת האחרונה החלו לגלות את תכונותיהם המסתוריות של המים. מחקרים מגלים שוב ושוב עובדות מפתיעות על רגישות המים בקליטת מידע רגיש ומורכב מסביבתם, אגירתו בזיכרון בצורת מבנים ייחודיים, ויכולתם לשדר מידע זה.
המחקר המרשים ביותר, שצולם ותועד על פרטיו, מדגים את ייחודם של המים בקליטת מידע, שימורו בזיכרון, וביכולת שחזורו. המחקר הוא של פרופ' לוק מונטנייה (Montagnier), זוכה פרס נובל לרפואה לשנת 2008 על גילוי וירוס האיידס.
ראשיתו של המחקר בהיתקלותו של מונטייה בתופעה מפתיעה: גילויים של גלים אלקטרומגנטיים בנוזלי הדם (הפלזמה) של חולי איידס. השאלה שעלתה בעקבות הגילוי, האם נוזל הדם משמר את עקבות האיידס? בחיפושיו אחר תשובה, הצטרף מונטייה לצוות המחקר של האימונולוג הצרפתי ג'ק בנבניסט, שכבר בשנות ה־ 80 הציג תיאוריה לפיה המים משמרים בזיכרון את תכונות המולקולות שעברו דרכם, גם כאשר החומר כבר לא נמצא במים. על בסיס תיאוריה זו, ביקש מונטייה לבחון את תכונת הזיכרון של המים ואת יכולתם לשחזר, באמצעות גלים אלקטרומגנטיים, את המגע שלהם עם מולקולת הדנ"א של חולה איידס.
בשלב הראשון של הניסוי הוטבלה במים מולקולה מהדנ"א של חולה איידס. בשלב השני, לאחר הוצאתה של המולקולה, המים עברו תהליך דילול מסיבי ביותר. בשלב השלישי, תמיסת הדנ"א המדוללת נמזגה לסדרת מבחנות, ובמקביל, כביקורת, נמזגה לסדרת מבחנות תמיסת פלסבו, המכילה מים בלבד. בשלב הבא, באמצעות גלאי רגיש במיוחד, הוקלטו האותות האלקטרומגנטיות ששודרו מכל מבחנה בנפרד. הקלטות אלה עברו המרה לקבצים של מידע, דרכם אפשר היה לבחון את שאלת המחקר, האם המים המדוללים עדיין נושאים את זיכרון הדנ"א של חולה האיידס.
תוצאות הניסוי איששו את ההשערה. ניתן היה לראות סימנים של גלים אלקטרומגנטיים במבחנות שהכילו את תמיסת הדנ"א. למרות שבמים המדוללים מולקולת הדנ"א לא עוד קיימת, המבנים הפנימיים של המים פלטו גלים אלקטרומגנטיים. המים שמרו בזיכרונם את מבנה הדנ"א בצורה של גלים אלקטרומגנטיים.
החלק השני של הניסוי בדק את יכולתם של המים לשמר ולשחזר את המידע שנקלט בהם. קובץ המידע, שהכיל את האותות האלקטרומגנטיים, נשלח דרך המרשתת אל מעבדה משוכללת לביולוגיה מולקולרית, שם צפו החוקרים בשחזור הניסוי "בכיוון הפוך". כלומר, בהפקה מחדש של הדנ"א מתוך הגלים האלקטרומגנטיים המוכלים בקובץ המחשב.
קובץ המחשב הומר לקובץ שמע, וזה הוצמד אל מבחנה עם מים טהורים. החוקרים אפשרו למים הטהורים "להקשיב" למוזיקה של האותות האלקטרומגנטיים למשך שעה.
בשלב הבא, המים שהקשיבו ל"מוזיקת הדנ"א" הועברו לתהליך מעבדתי מיוחד המאפשר את שכפול הדנ"א על בסיס המודל שלו, באמצעות אנזים (פולימראז) המשמש כזרז. שכפול הדנ"א מאפשר את זיהויו. אולם במקרה זה אין מודל פיזי, אין מולקולה, אלא רק דפוס של גלים אלקטרומגנטיים, שעבר מספר "גלגולים", מהפקת האותות האלקטרומגנטיים שבמים לקובץ מחשב, וממנו לקובץ שמע. וחזרה: מקובץ שמע לאותות אלקטרומגנטיים הנקלטים במים טהורים, ומהם ניסיון להפיק מחדש את הדנ"א.
בתנאים אלה היה קושי להניח שהדנ"א של וירוס האיידס יצליח לבנות את עצמו מחדש. אולם להפתעת הכול פענוח התוצאות שהתקבלו מפעולת השכפול הראה כי, למרות שהמודל התבסס על אותות אלקטרומגנטיים המשדרים את זיכרון המים, הדנ"א שוחזר במלואו ובהצלחה!
תוצאות המחקר נחשבות לנקודת מפנה עבור הביולוגיה והפיזיקה. המים קולטים מידע סביבתי, משמרים אותו במבנים, ומשדרים אותו באמצעות תדרים אלקטרומגנטיים.
המים מורכבים ממולקולות של מימן וחמצן, אך התנהגותם הקוונטית חושפת את סודותיהם. למרות דילול מסיבי של המים שבהם טבלו המולקולות, נותר בהם זיכרון המבנה בצורת גלים הלכודים בתוך מצבורי מולקולות המים. גלים אלה משמרים ומשדרים את תכונות החומר שטבל בהם.
כל אשר בא במגע עם המים מטביע את חותמו בהם. המים זוכרים את כל ההתרחשויות בסביבתם. כל חומר הבא במגע עם מים משאיר את עקבותיו במים, ולמרות זאת ההרכב הכימי שלהם נשאר זהה. המבנה של המים, המתבטא בארגון מקבצי המולקולות, הוא זה המאחסן את המידע, ומכאן שחשיבותו גדולה יותר.
המולקולות מתחברות יחד למקבצים ואלה מתפקדים כתאי זיכרון. תכונות המים נשארות ללא שינוי בזכות ההרכב הכימי היציב שלהן, אך מבנה המים משתנה. מקבצי המולקולות, בדומה למערכת העצבים, קולטים את הסביבה על כל רבדיה ומגיבים בהתאמה.