מהי המציאות ההולוגרפית?
תיאוריית המיתרים, הנחשבת כיום לתיאוריה הפיזיקלית המובילה (בהיותה מאחדת בין תורת היחסות הכללית ותורת הקוונטים), טוענת שהמציאות אותה אנו מכירים הינה מציאות הולוגרפית. על פי קביעה זו, כל ההתרחשויות התלת ממדיות שאנחנו צופים בהם ביום יום, אינן אלא הטלות הולוגרפיות של תהליכים פיזיקליים המתרחשים על פני ממד אחר.
ההולוגרפיה היא טכניקה ליצירת צילום תלת־ממדי אשר יוצר אשליה מרחבית בהציגה מציאות שאינה קיימת. הדמות התלת־ממדית המופיעה בצילום ההולוגרפי היא כה ממשית, עד שהיא מזמינה ניסיון לגעת בה. אולם אם נושיט את היד אל עבר הדמות, היד תמצא את עצמה חולפת דרכה ותתגלה האשליה.
תופעת האשליה היא לא התכונה המופלאה היחידה המתגלה בצילום ההולוגרפי. התכונה המעניינת והמפתיעה עוד יותר מתגלה כאשר מסירים חלק ממשטח הצילום שממנו מופקת הדמות התלת־ממדית. הציפייה היא שקטיעה ממשטח הצילום שממנו מופקת הדמות, תגרור קטיעה בדמות המצולמת. אך לא! למרות שהחסרנו חלק ממשטח הצילום, תמונת הדמות המתקבלת מהמשטח הנותר מתגלה בשלמותה. גם אם נמשיך להסיר חלקים נוספים ממשטח הצילום, הדמות תיוותר בשלמותה.
בצילום ההולוגרפי, כל חלק וכל נקודה מכילים את השלם כולו. תכונה זו היא שהעניקה לצילום בטכניקה זו את השם "הולוגרמה". המילה הולוגרמה היא במקור מילה יוונית שפירושה "התמונה השלמה". ואכן, מכל מקטע של סרט הצילום ניתן לקבל את התמונה השלמה. כל קטע ונקודה במשטח הצילום מכילים את המידע של התמונה במלואה, וניתן להפיק מהם את שחזור ההולוגרמה כולה.
הפיזיקאי דיויד בוהם (Bohm), תלמידו של איינשטיין ומי שחקר את התופעה הקוונטית, התוודע לתופעת ההולוגרמה ומצא בה את ההסבר לאופייה הכפול של המציאות. בוהם ראה את המציאות כהולוגרמה ענקית המצויה בזרימה מתמדת. לשיטתו, המציאות המוכרת לנו כפי שהיא מתגלה בתופעותיה היומיומיות, בדומה לעצם ההולוגרפי, לא קיימת באמת. המציאות האמיתית מתקיימת ברובד עמוק יותר, רובד ראשוני ועצום המעניק חיים לכל העצמים והתופעות של העולם הפיזי.
המציאות על־פי תפיסה זו עשויה משני רבדים: "סדר סמוי" המקיים את השלמות הדינמית, עולם תבניות ההתאבכות של החלקיקים הקוונטים, ו"סדר גלוי" של מופעים המתהווים מתוך השלמות הדינמית של הסדר הסמוי ומקיימים את עולם העצמים של המציאות המוכרת לנו.
"הסדר הסמוי" קיים במצב בלתי ממומש ומהווה את התשתית שממנה נובעת כל המציאות הגלויה, "הסדר הגלוי". כל התופעות ביקום הן תוצאה של אינספור התגלויות והיעלמויות המתרחשות בין שני הרבדים. חלקיקים נוצרים באופן שוטף על ידי זרימה מ"הסדר הסמוי", וכאשר נראה שחלקיק נעלם, הוא לא אובד, אלא נבלע חזרה בסדר השלם העצום שממנו הגיח מלכתחילה.
האם מציאות הולוגרפית יש בה כדי להסביר את התופעה של "צירופי מקרים" ?
אחד ממופעיה של התודעה הקוסמית מתגלה ב"צירופי מקרים". צירופי מקרים הם אירועים בעלי תוכן דומה המתרחשים במקביל, מבלי שייראה קשר סיבתי הגיוני היכול להסביר את הופעתם יחד. לדוגמה, כאשר שני אנשים בו־זמנית חושבים זה על זה, או על אותו דבר. או כאשר אדם חושב על בעיה כלשהי, ולפתע מופיע מישהו או משהו המרמז על התשובה לבעיה. למרות שלא קיים קשר סיבתי בין המקרים, מתקיים קשר של משמעות ביניהם.
התפיסה המקובלת טוענת שתופעת צירופי המקרים היא חלק מהתנהלות סינכרונית המאפיינת את כלל תופעות הקיום. כל אחת ממערכות הקיום מתנהלת בסינכרוניות, בלעדיה לא תתקיים. תופעת הסינכרוניות מקורה בתודעה הקוסמית המגולמת במציאות כולה על כלל תופעותיה.
הרופא והסופר דיפאק צ'ופרה (Chopra) מציע בחיבור מדעי תיאוריה המסבירה את הקשר בין מבנה המציאות ההולוגרפית והתופעה של צירופי מקרים. המציאות, לתפיסתו, מתקיימת בשלושה מרחבים: המרחב הפיזי המורכב מחומר הנגלה לעין, המרחב הקוונטי המורכב ממידע ואנרגיה, והמרחב הרוחי − שדה הפוטנציאל האינסופי או התבונה הקוסמית. כל מה שאנחנו יודעים ומבינים על העולם נובע מידיעותינו מן המרחב הפיזי.
המרחב הפיזי, מה שמכונה בפינו "העולם האמיתי", הוא עולם תלת־ממדי שבו כל העצמים והדברים הם בעלי גבולות ברורים, והוא כולל את כל מה שאנחנו יכולים לקלוט בחמשת חושינו. המרחב הקוונטי, העמוק יותר, לא נתפס בחושינו. האירועים במרחב זה מתרחשים במהירות גבוהה מזו המאפשרת את קליטתם על ידי חושינו. חושינו מסוגלים לקלוט רק גושי אנרגיה רוטטים בתדרים שונים, המהווים אשכולות מידע ונתפסים על ידינו כמוצקים. כל הדברים המתקיימים במרחב הפיזי אינם אלא גושים אנרגטיים המופיעים ומתגלים מתוך שדה האנרגיה האינסופי.
הרובד העמוק ביותר, מעבר לטבע החומרי ומעבר לשדות המידע והאנרגיה, הוא הפוטנציאל הטהור, הפוטנציאל האינסופי, התודעה הקוסמית. התודעה הזו יודעת לחבר חלקיקים קוונטיים לאטומים, אטומים למולקולות, ומולקולות למבנים. היא הכוח המארגן מאחורי כל הדברים כולם. זוהי התודעה הקוסמית הנוכחת בכל מקום בה בעת, והיכולה לגרום לריבוי מצבים מקבילים במקומות שונים.
כשם שמידע ואנרגיה יוצרים את העולם החומרי, הכוח המארגן של התודעה הקוסמית יוצר ומתזמר את פעילות המידע והאנרגיה. מתוך המרחב הקוסמי הזה מאורגנים ומסונכרנים כל הדברים בעולם. המרחב הקוסמי מתייחס לרובד המציאות הפוטנציאלית של כל הדברים. כל המרכיבים התת־אטומיים מתקיימים במרחב זה בו־זמנית בכל המופעים האפשריים. רק מדידה על ידי צופה תגרום לקריסתם של גלי הפוטנציאל הקוונטי, לישויות קונקרטיות. התודעה של הצופה היא הגורם לקריסתה של פונקציית הגל, הנושאת את פוטנציאל האפשרויות, למופע יחיד. אילולא תודעת הצופה, כל הדברים היו קיימים רק כפוטנציאל טהור.
במרחב הקוסמי של המציאות הפוטנציאלית שבה חלקיקים תת־אטומיים מתקיימים במקביל מיקומים ובמצבים שונים, כלומר בסופרפוזיציה, מיקום לא קיים. כל החלקיקים מקושרים באופן בלתי מקומי. משמע, אירועים המתרחשים במקום אחד משפיעים בו־זמנית על אירועים המתרחשים במקום אחר. במציאות זו המידע זורם במהירות העולה על מהירות האור.
הבו־זמניות של ההתרחשויות במרחב הקוונטי הוכחה מדעית בניסוי המפורסם שערך איינשטיין עם עמיתים. בניסוי שוגרו שני מופעים זהים של חלקיק כגל לכיוונים מנוגדים. בהיותם במרחק רב זה מזה, נעשתה מדידה לפונקציית הגל של אחד החלקיקים. מדידה זו גרמה לקריסה מיידית של פונקציית הגל של החלקיק השני. עדות זו מצביעה על מהירות זרימת המידע במציאות הקוונטית, שעולה על מהירות האור.
התודעה הקוסמית, שכל ההתרחשויות האפשריות מתקיימות בה כאחד, והמידע מפושט בכל מרחביה, היא המקור לקיומנו. תפקודו של גוף האדם מותנה בקיומה של סינכרוניות בין מרכיביו, וזו יכולה להתרחש רק בתנאים של מציאות מפושטת המתקיימת ביניהם. אין שום דרך אחרת להסביר איך מאה טריליון תאים מבצעים, כל אחד, מיליון פעולות בשנייה תוך תיאום מושלם. הגוף שלנו מתנהג בסינכרוניות בכל זמן. ברגע שחלה הפרעה קלה שבקלות, הגוף כולו מגיב לכך. הסינכרוניות מתאפשרת הודות לקיומה של תקשורת מפושטת המעבירה מידע במהירות העולה על מהירות האור.
המציאות של תקשורת מפושטת מהווה שדה אינסופי של אפשרויות, קיום אופציונאלי לסנכרון בין כל הדברים. בדומה לגל באוקיינוס הנוצר מתוכו ולובש צורה פרטית המגדירה את מהותו, כך גם אנחנו מהווים צורה פרטית של אותה מציאות וירטואלית מפושטת. האוקיינוס מייצג את האיכות הפוטנציאלית, ואילו הגל מייצג איכות מקומית.
התודעה הקוסמית היא המקור למחשבות ולכוונות שלנו. אם מתגלה בנו רצון להניע את כפות רגלינו, תקדים לפעולה המוחית מחשבה רצונית. המחשבה מפעילה את גזע המוח, וזה שולח אות עצבי לאורך עמוד השדרה אל הרגל וגורם לכף הרגל לנוע. בטרם הופעת המחשבה לא התקיימה כל אנרגיה, אולם מרגע שהופיעו המחשבה והכוונה, הדבר חולל בתוכנו פעילות אלקטרומגנטית מבוקרת אשר אפשרה שיגור מסר כימי דרך המערך העצבי אשר גרם לתנועת כף הרגל. המחשבה והכוונה הופכות למידע ואנרגיה.
כל מה שמתרחש ביקום − תחילתו כוונה. הכוונה מופיעה בראשונה בתודעה הקוסמית, מפושטת, הנוכחת בכול. כאשר הכוונה מתנסחת ברמת התודעה הפרטית, היא נעשית מקומית, ומשקיבלה מקום בתודעה האישית היא הופכת למציאות בעולם החומר.
הכוונה עצמה לא נובעת מתוך מערכת העצבים, הגם שהיא מתוזמרת בה. הכוונה קודמת לכל למידה, זכירה, הסבר או פעילות מוטורית. כוונה היא מחשבה המנחה אותנו בסיפוק צורך. כוונה החוזרת על עצמה יוצרת הרגל. ככל שהכוונה חוזרת על עצמה, כך גדלים הסיכויים שהדפוס בתודעה יקרוס באופן התואם את כוונתנו ויתממש במציאות הפיזית.
כוונה יוצרת צירופי מקרים. צירופי מקרים הם מסרים מהתודעה האוניברסלית הבלתי מקומית אשר מנחים אותנו איך לפעול כדי להגשים את כוונותינו.
כוונה ותשומת לב הם אמצעים למשיכת מידע ואנרגיה. ככל שנפנה יותר תשומת לב לצירופי מקרים, כך נפגוש יותר צירופי מקרים, מסרים המגיעים מהתודעה האוניברסלית. ככל שנכיר בקיומה של תודעה שלמה ומאוחדת, המכילה מגוון אינסופי של התגלמויות והתגשמויות אפשריות, כן יופיעו בחיינו הזדמנויות בתכיפות גבוהה יותר.
לכל אחד נתונה גישה לידע הבלתי מוגבל הקיים ברובד הסמוי של המציאות ההולוגרפית, אולם הנגישות ניתנת רק לאותו מידע המאפשר לנו טבע קיומנו.
איינשטיין טען כי צירופי המקרים הם ההוכחה לקיומה של האלוהות וכי היקום כולו לא יכול היה להתקיים על שלל תהליכיו המדהימים ללא תהליך אחד מופלא − סינכרוניזציה.